לוקסרדו

LUXARDO

בית לוקסרדו מייצר ליקרים שונים כבר למעלה מ-200 שנה. בית לוקסרדו תמיד היה בבעלות משפחתית, ומנוהל כיום ע"י בני הדור השישי של משפחת לוקסרדו. לצד ליקר המרסקינו שלהם, שהפך מפורסם בעולם כולו, הם מייצרים מגוון של ליקרים ומשקאות קלאסיים כגון סמבוקה, אמרטו, משקאות מרירים שונים ועוד.

בית לוקסרדו נוסד בשנת 1821 בעיר זארה, שכיום נקראת זאדאר והיא חלק מקרואטיה.

אחרי שמונה שנים נוספות של מחקר ופיתוח, כדי שיוכל לייצר את הליקר בצורה מסחרית, הוא קיבל היתר ורישיון מיוחד מהקיסר האוסטרי לייצר את הליקר ולמכור אותו באופן חופשי. זו הסיבה לכך שעד היום נושאים בקבוקי לוקסרדו את המשפט "PRIVILEGIATA FABBRICA MARASCHINO EXCELSIOR" שפירושו רישיון לייצור תזקיק מדובדבני המרסקה.

לאחר מלחמת העולם השנייה עברו המשפחה והמפעל לפדואה שבאיטליה, שם הם נמצאים עד היום. בבעלות המשפחה נמצא מטע הדובדבנים הגדול ביותר באירופה, ובו נטועים 22,000 עצי דובדבן.

ההיסטוריה של בית לוקסרדו מתחילה כאשר גי'רולמו לוקסרדו, שנולד בגנואה, נשלח בשנת 1812 לזארה, בירת ממלכת דלמטיה (כיום חלק מקרואטיה) בתור שגריר ממלכת סרדיניה. לוקסרדו עבר לשם עם משפחתו בשנת 1817, כאשר באופן טבעי לאותם זמנים, השאיר את ענייני הבית והמשפחה בידיה של אשתו – מריה קנבארי (CANEVARI).

מריה, כמו עקרות בית רבות, עסקה גם בייצור ביתי של ליקרים שונים. בין השאר היא התעניינה במיוחד בייצור ליקר מהדובדבנים המקומיים שנקרא "רוזוליו מרסקינו" – ליקר מסורתי, שנעשה בעיקר במנזרים. הליקר שיצרה הפך שם-דבר וכבש את ליבם לא רק של בני המשפחה ושל חברים, אלא של כלל תושבי העיר.

בשנת 1913 בנו בני הדור השלישי של המשפחה מזקקה מודרנית ומשוכללת – מהגדולות ביותר בקיסרות האוסטרו-הונגרית. המבנה, שבו היה המפעל וגם אגפי המגורים של המשפחה, קיים גם היום וניצב ממש על רציפי הנמל העתיק של זאדאר.

עם תום מלחמת העולם הראשונה הפכו זארה ותושביה לחלק מאיטליה, ובית לוקסרדו הפך למזקקה החשובה ביותר במדינה. השנים שבין מלחמות העולם היו טובות, אבל עם פרוץ מלחמת העולם השניה, נהרס המפעל כמעט לחלוטין. עם נסיגת הגרמנים מהעיר השתלטו עליה הפרטיזנים הקומוניסטים של טיטו ותושבים איטלקים רבים נסו ממנה.

רבים הספיקו לברוח, אבל רבים אחרים – ביניהם רוב בני משפחת לוקסרדו – נרצחו על ידי הקומוניסטים. כל רכוש המשפחה הולאם, והיחיד מבני הדור הרביעי של המשפחה ששרד היה ג'ורג'יו לוקסרדו, שהגיע לוונטו. ג'ורג'יו החליט להקים בעצמו מזקקה חדשה באיטליה. הוא וניקולו, בן הדור החמישי למשפחה, פתחו דף חדש בהיסטוריה המשפחתית בעיירה הקטנה טורליה (TORREGLIA) שליד פדואה.